דיון שומה במס הכנסה - פיקציית שלב ההשגה 

קבלת הזמנה לדיון במס הכנסה על דוחות שנות המס הפתוחות, של נישום או חברה , מלווה בדרך כלל בלא מעט חרדה אצל הנישום או מייצגו. תיקים הנכנסים לתוכנית עבודת הביקורת של מפקחי מס הכנסה עוברים בחינה ראשונית על ידי רכז החוליה בה מתנהל התיק (בחירת שדה) או נקבעים כתיקים לביקורת על יד נציבות מס הכנסה (בחירת מטה). המשמעות הינה שקיים סיכוי סביר שתיק שנכנס לתוכנית העבודה הינו תיק אשר פקיד השומה או הנציבות מעריכים שהוא נושא פוטנציאל להשגת תוספת מס על המוצהר על ידי הנישום.

הדיון בדוח למס הכנסה מתבצע בשלשה שלבים עיקריים:
1) שלב ראשון- אישור שומה עצמית על פי סעיף 145 (א) (2) (א) לפקודת מס הכנסה- או שומה בהסכם על פי הסיפא של סעיף 145 (א) (2)(ב).
2) דיון בשלב שני - על פי סעיף 152 (א) לפקודה, בו נדונה ההשגה של הנישום על השומה לפי מיטב השפיטה. אם מושגת הסכמה בשלב זה נחתם הסכם עם הנישום .
3 ) באם לא הושגה הסכמה על השומה בדיון בשלב שני פקיד השומה מוציא שומה בצו, עליה ניתן לערער לבית המשפט המחוזי- שומה על פי סעיף 152 (ב) לפקודה.

בדיון בשלב ראשון המפקח בודק את הדוחות הכספיים ודוח ההתאמה למס על פי שיטות ביקורת אותן למד בקורס המפקחים ועל פי התדריכים הענפיים של המחלקה הכלכלית. אם אין ממצאים או אם הושג הסכם הדיון מסתיים בשלב זה. לכל שומה בהסכם נדרש אישור הרכז האחראי על החוליה. אם לא מושגת הסכמה בין הנישום או מייצגו למפקח יוצאת שומה על פי מיטב השפיטה על פי סעף 145 (א)(2) (ב) רישא. גם לשומה לפי מיטב השפיטה נדרש אישור הרכז.

לאחר הגשת השגה מנומקת על יד הנישום הדיון בתיק עובר למפקח שני שאמור לדון בשומה ללא הטיה או דעה מוקדמת לגבי התוצאה בדיון הראשון. אך לא כן. לפני המפקח בשלב השני נמצאים המסמכים והעובדות ששימשו בסיס לקביעת השומה על פי מיטב השפיטה. כמו כן הוא חשוף לתרשומת שערך קודמו. חמורה מכך העובדה שרכז החוליה שאישר את השומה לפי מיטב השפיטה מנחה, משגיח ומלווה את עבודת המפקח בשלב השני של הדיון בשומות. במקרים רבים הוא מעורב ישירות בעבודת המפקח ועורך עימו התייעצויות לגבי אפשרויות הטיפול בתיק. כמו כן אותו כרז הינו הממונה אשר יאשר את השומה בשלב שני בין בהסכם ובין שומה בצו לבית המשפט. אם המפקח יביא לפני הרכז הצעה להסכם אשר אינה נראית לו הולמת הוא לא יאשר את הצעת המפקח.

בעקבות ביקורת בדוח מבקר המדינה על פער גדול ומשמעותי בין השומות הנקבעות על פי מיטב השפיטה לבין השומות שנקבעות בהסכם בשלב שני , הוכנס קריטריון איכות לעבודת המפקחים הבא להבטיח שלא יהיו פערים של מאות אחוזים בין הקביעה בשלב "מיטב השפיטה" לבין השומה הסופית בשלב שני. קריטריון זה הוסיף והגדיל את המעורבות של הרכזים ופקידי השומה בעבודת המפקחים.

מכל האמור לעיל עולה כי הדיון בשלב שני בשומה אינו דיון רציני ואינו נערך ללא מעורבות של מי שדנו בשומה בשלב ראשון, ואינו הליך העומד בפני עצמו, כפי שאמור הוא להיות. לא נשמר העיקרון שנקבע בחוק שמי שערך את השומה לא ידון בהשגה.
להערכתי הדיון בשלב שני בשומה לפי מיטב הוא בעצם בזבוז משאבים של מפקחי מס ומהווה לא יותר מאשר מכשיר התשה של הנישומים. לעיתים דין זה בעצם מהווה סולם לפקיד השומה לרדת מהעץ הגבוה אליו טיפסו המפקחים בשלב ראשון או אמצעי לחץ לכפות על נישומים להתפשר על סכומי תוספות לשומותיהם העצמיות מחשש, שאם לא יעשו כן הם עלולים לספוג שומה בצו לבית המשפט אשר ממילא תגרום להם הוצאות שכר טרחת עורכי דין.

גם ברשות המיסים מהרהרים באפשרות לבטל את הדיון הכפול בשומות על ידי שתי ערכאות של מפקחים, אך החשש הוא כי ביטול הדיון בשלב שני יגרום להוצאת יותר צווים כאשר אין המערכת המשפטית מסוגלת לתת מענה למספר ערעורים רב יותר שייווצר כתוצאה ממהלך זה.